החברה לניהול התחנה המרכזית החדשה בתל-אביב 1988 בע" נ' אושר ואח'

פסק דין

בפניי ערעור שהגישה המערערת על החלטת כב' הרשם אבי כהן מיום 1.2.11, לפיה התקבלה בקשת המשיבים להארכת מועד להגשת התנגדות, כמו גם ההתנגדות לביצוע התביעה. (ת"ת 23794-12-10).

בהתאם להחלטתי מיום 1.3.11, הגישו הצדדים עיקרי טיעון וסיכום טענות בכתב.

השתלשלות האירועים בתיק ההוצל"פ עובר להחלטת הרשם נשוא הערעור

ביום 1.9.10, הגישה המערערת ללשכת ההוצאה לפועל בתל-אביב, בקשה לביצוע תביעה על סכום קצוב, כנגד המשיבים בסך 45,502 ₪, בגינה נפתח תיק הוצל"פ 01-01829-80-5 (להלן: "תיק ההוצל"פ").

לתיק ההוצל"פ הומצא על ידי המערערת אישור מסירה לו צורף תצהיר המוסר, לפיו הבקשה לביצוע התביעה הודבקה ביום 27.9.10, על הדלת בכתובת המשיבים, לאחר שבוצעו באותה הכתובת שלושה ביקורים.

בהתאם לאמור, ולאחר שלא הוגשה על ידי המשיבים התנגדות, החלה המערערת בנקיטת הליכים מבצעיים במסגרת תיק ההוצל"פ, לרבות בעיקולי צד ג'.

בהתאם לבקשה שהגישה המערערת, ניתנה ביום 1.12.10, החלטתה של כב' רשמת ההוצל"פ ענת דבי, לפיה נעתרה לבקשת המערערת והורתה על מימוש הכספים אשר עוקלו אצל צד ג' וכן על העברתם ללשכת ההוצל"פ.

ביום 9.12.10, הוגשה מטעם המשיבים בקשה להארכת מועד להגשת ההתנגדות וכן ההתנגדות גופא. לפיכך ניתנה ביום 12.12.10, החלטת הרשמת דבי לפיה הועברו הבקשה והן ההתנגדות לדיון בבית המשפט השלום בתל-אביב.

ביום 21.12.10, נדחתה על ידי הרשמת דבי בקשת המשיבים לביטול החלטתה בדבר מימוש כספי העיקול, מאחר ובאותו המועד , הסכום המעוקל כבר הועבר על ידי הצד השלישי לתיק ההוצל"פ.

בבסיס ערעורה של המערערת עומדת הטענה לפיה, במקרה בו חלף המועד להגשת ההתנגדות וננקטו על ידי הזוכה הליכים מבצעיים, דוגמת עיקול אצל צד שלישי, אשר היה בו כדי לכסות את מלוא החוב הנתבע וכן להביא לסגירת התיק - אין לדון עוד בבקשה להארכת מועד להגשת התנגדות שהגיש חייב, כמו גם בהתנגדות לגופא, ויש להפנות את החייב להגיש תביעת השבה בבית המשפט כנגד הזוכה.

לטענת המערערת, עוד ביום 21.12.10, נקבע סטטוס תיק ההוצל"פ, שנפתח לביצוע התובענה כנגד המשיבים, כ "סגור" (ראה נספח ב' לכתב הערעור), ואילו רק ביום 28.12.10, קיבלה לראשונה הזמנה לדיון בהתנגדות שהגישו המשיבים.

6. דיון והכרעה

לאחר שעיינתי בכתבי הטענות שבפניי ובחנתי טענות הצדדים, מצאתי כי החלטת הרשם הנכבד בדין יסודה, ולפיכך דינו של הערעור להידחות.

בראשית הדברים אציין כי החלטת הרשם הנכבד , נשוא הערעור, ניתנה לאחר שהמערערת לא התייצבה לדיון בהתנגדות שהגישו המבקשים, בפני הרשם חרף כך שההזמנה לדיון הומצאה לה כדין.

לנוכח אי התייצבותה לדיון, ומשעשתה המערערת דין עצמי, הורה הרשם על קבלתה של הבקשה להארכת מועד שהגישו המבקשים וכן על קבלתה של ההתנגדות. בנסיבות האמורות, אין לה למערערת אלא להלין על עצמה.

הנני דוחה את הנימוקים שפורטו על ידי המערערת במסגרת הערעור שבפניי, ואין לי אלא לחזור על קביעת הרשם הנכבד בהחלטתו, לפיה:

"איני מקבל את סברת המשיבה, כי העובדה שתיק ההוצל"פ נסגר בפועל בינתיים (בעקבות הליך גביה שבוצע בו, שכן ההליכים בתיק ההוצל"פ לא עוכבו בשל כך שההתנגדות לביצוע התביעה לא הוגשה במועד) משמעה שאין מקום לדון בבקשת המבקשים במסגרת תיק זה בביהמ"ש. עובדת הגבייה וסגירת התיק אינה ,בשום אופן, שוללת מהמבקשים את זכותם להישמע בטענותיהם ובבקשותיהם ואת זכותם לקבלת יומם בבית המשפט".

במסגרת טענותיה בערעור שבפניי, חוזרת המערערת על הטענה לפיה קיבלה ההזמנה לדיון בהתנגדות שהגישו המשיבים בפני הרשם, לאחר שתיק ההוצל"פ, נסגר. ואולם, כפי שציין הרשם הנכבד, אין בטענה זו כדי לגרוע מזכותם של המשיבים להתגונן כנגד התובענה.

בנקודה זו אציין כי האישור על סגירת התיק שצירפה המערערת לכתב הערעור אינה אלא החלטה מינהלתית של לשכת ההוצל"פ על סגירת התיק משאופס החוב בתיק ההוצל"פ. זאת ועוד, אף אם היתה ניתנת החלטה על ידי רשם ההוצל"פ על סגירת התיק, גם אז , עם הגשת בקשה מתאימה, ממילא בסמכותו של הרשם להורות על פתיחתו של תיק שנסגר.